כיאל נ' לביטוח בע"מ

פסק - דין

התובעת ביקרה בבית חולים ממשלתי נהרייה ביום 29/4/04 לשם ביצוע בדיקתC.T.. לאחר הבדיקה, פנתה התובעת בליווי בנה לכיוון היציאה מהמתחם של צילומי הרנטגן והגיעה לדלת זכוכית חשמלית. הדלת מורכבת משני חלקים, אשר נפתחים ונסגרים באופן אוטומטי. על פי גרסת התובעת, כאשר הייתה בשלב היציאה מפתח הדלת, נסגרה הדלת עליה והיא ניסתה להדוף אותה ביד שמאל, אך לא הצליחה. התובעת סבלה מנפיחות וכאבים בכף יד שמאל ופנתה מייד לחדר מיון של בית החולים וקיבלה טיפול.

התובעת הגישה תביעתה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב האירוע הנ"ל.

הנתבעות כופרות בנסיבות אירוע התאונה ומכחישות כל אחריות נזיקית ועל כן ביקשו לדחות את התביעה.

למרות שמדובר בתיק "קטן" ללא טענה לנכות רפואית ו/או אשפוז (התובעת עותרת לכאב וסבל והוצאות גלובליות בלבד), עמדו הנתבעות על ניהול המשפט, תוך הכחשה מוחלטת של הנסיבות והאחריות הנזיקית.

אתמול שמעתי את ראיות הצדדים. התובעת העידה וכן העיד בנה אשר התלווה אליה ביום התאונה הנטענת. מטעם בית החולים העיד מר חיים ברקוביץ אשר אחראי על הביטחון וכל ענייני הבטיחות בתוך מתחם בית החולים.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתום הישיבה ודחיתי למתן פסק דין אשר יישלח אל הצדדים בדואר.

לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים במלואם, הגעתי למסקנה כי התובעת הצליחה להרים את הנטל הדרוש ממנה במשפט אזרחי ועל כן אני מקבל את התיאור העובדתי בדבר נסיבות התאונה.

התובעת העידה בבית המשפט ונחקרה על תצהירה לעניין הנסיבות של הפגיעה. לא מצאתי בעדותה סתירות ו/או תמיהות ראויות לציון. בנה אשר התלווה אליה ביום התאונה העיד אף הוא, תוך מסירת פרטים מלאים ותואמים לעניין נסיבות התאונה.

הטענה של בית החולים נשענת בעיקרו של דבר על כך שמנגנון הפגיעה איננו אפשרי לחלוטין. עמדה זו מבוססת על כך שלא קרה בעבר שדלת אוטומטית נסגרה על ידו של אדם כלשהו שביקר בבית החולים וכן מבוססת על כך שהאירוע הנ"ל לא דווח למחלקת ביטחון ולא תוחקר. אני דוחה טענה זו על שני היבטיה וזאת מהסיבות הבאות: ראשית, העובדה שלא קדם לאירוע שבפנינו אירוע דומה, איננה מחייבת את המסקנה שהאירוע לא היה ולא נברא. שנית, העד מטעם הנתבעות ציין בעדותו כי כאשר מתרחש אירוע תאונתי כלשהו בתוך מתחם בית החולים והנפגע פונה מייד לטיפול בחדר מיון של בית החולים ומוסר את גרסתו, הרי קיימת במקרה זה הנחיה ברורה לפיה על הצוות המטפל בחדר מיון (הרופא או האחות האחראית) להודיע למחלקת הביטחון על מנת לתחקר את האירוע ולהפיק מסקנות ולפעול לתיקון הכשל, ככל שהוא קיים. חרף זאת, במקרה שבפנינו, לא ניתן דיווח כזה, למרות שהתובעת פנתה לחדר מיון, טופלה ומסרה כי היא נפגעה מדלת כניסה בשטח בית החולים.

לאמור לעיל יש לציין כי גרסתה של התובעת לפיה היא ביקרה באותו יום בבית החולים לשם ביצוע בדיקת סי.טי. (ללא קשר לתאונה נשוא הדיון) גובתה במסמך רפואי רשמי של בית החולים.

זאת ועוד, התובעת פנתה מיידית לטיפול בחדר מיון לאחר שנפגעה מדלת הכניסה האוטומטית. בפנייתה היא סיפרה לרופא המטפל כי נחבלה מדלת כניסה בשטח בית החולים. אמנם בתעודת חדר מיון נרשם תחילה "לדבריה נחבלה מדלת של מעלית", ולאחר מכן נמתח קו אשר מוחק את המילה "מעלית" ובמקומה נרשמו המילים "דלת כניסה", אך אין לייחס לתיקון זה חשיבות מיוחדת, שכן לכאורה מדובר באותו כתב יד, וקרה לא פעם בעבר שהגורם המטפל רשם גרסה לא מדויקת ולאחר מכן תוקנה.

בעדותו של מר ברקוביץ בבית המשפט, הוא ציין כי האירוע לא תוחקר, למרות שנרשם בדו"ח חדר המיון כי מדובר באירוע תאונתי בתוך מתחם בית החולים. הוא הוסיף וציין כי מדובר בכשל לכאורה בתפקוד, שכן על פי הנוהל, על הצוות המטפל לדווח מייד לאיש בטחון ולספר על פגיעתו של המטופל. אילו הדבר היה נעשה במקרה שבפנינו, הרי הייתה הזדמנות טובה בידי בית החולים לבדוק את גרסת המטופלת. המחדל אינו נזקף לחובת הנפגעת שלא הודיעה לגורמי הביטחון, אלא דווקא לגורם המטפל שלא מילא אחר ההוראות של בית החולים במקרים אלה.

יודגש כי התיקון שנערך בתעודת חדר מיון, כפי שצוין לעיל, אינו משנה את האמור בפסקה הקודמת, שכן בין כך ובין כך, מדובר באירוע תאונתי בתוך מתחם בית החולים.

לכל האמור לעיל ניתן להוסיף ולציין כי התובעת פנתה לעורך דין לייצוג משפטי בסמוך לאחר אירוע התאונה. במהלך שמיעת הראיות הוצג בפניי מכתב של בא כוחה אשר נשלח אל חב' הביטוח אשר מייצגת את בית החולים ביום 19/7/04. תשובה לפנייה הנ"ל ניתנה רק בחלוף 5 חודשים תמימים.

מכל האמור לעיל, אני קובע בזאת כי התובעת נפגעה בהתאם לגרסה הנטענת על ידה בתביעה.

לעניין האחריות הנזיקית: התשתית העובדתית שהוכחה כמבואר לעיל, מטילה אחריות על בית החולים בגין האירוע הנ"ל. פשיטא, אדם אשר מתקרב אל דלת זכוכית הזזה אוטומטית והדלת נפתחת לאחר שהעינית המותקנת מעליו קלטה את אותו אדם, ומייד לאחר שהאדם מגיע לאמצע פתח היציאה ואז נסגרת הדלת על גופו, הרי נסיבות אלה מטילות אחריות על בית החולים, בין על פי עוולת הרשלנות ובין על ידי הפרת חובה חקוקה.

התובעת סבלה עקב התאונה מנפיחות בכף יד שמאל. היא טופלה בחדר מיון וקיבלה חבישה אלסטית וטיפול תרופתי. לאחר מכן, הייתה במעקב רפואי קצר בבית חולים ועל פי הנטען הייתה בטיפולים פיזיותרפיים לתקופה של 10 ימים. הוגש אישור של המכון לפיזיותרפיה מיום 1/6/04.

התובעת עותרת לפיצוי בגין כאב וסבל והוצאות מינימאליות ואני מעריך את שני ראשי הנזק הנ"ל על דרך האומדנה בסך 6,500 ₪.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובעת את הסך 6,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.